בדרכים - פרק ה'

טקסס (יוסטון, אוסטין ודאלאס)

לאן הפעם? הפעם החלטתי שהגיע הזמן לקצת טבע. החלטתי שהגיע הזמן להגיע לקולורדו, יוטה ואריזונה לטייל קצת בפארקים המדהימים שיש לארצות הברית להציע. בדרך לטבע עוצרים בטקסס!

בדרך, איך לא, עברתי במדינת הכוכב הבודד. טקסס. המדינה השנייה בגודלה בארצות הברית, מלאה בהיסטוריה, אוכל, תרבות ושטח עצום.


הצטרפו אלי לסיורי אוכל בניו יורק. לפרטים לחצ/י כאן


את הנסיעה לכיוון לעיר דנוור במדינת קולורדו התחלתי בעצירה ביוסטון טקסס, שמפורסמת בעיקר בזכות (יש כאלה שיגידו בגלל) הקניונים שבה (כן, כאלה שעושים בהם קניות לא כאלה שיש בטבע, לזה נגיע אחר כך). קניון הגלרייה שנמצא בעיר מושך אליו תיירים מכל העולם. מגרש החלקה על הקרח בכל ימות השנה, חנויות יוקרה, מתחם אוכל גדול. בקיצור, קניון. מקום נחמד לעשות עצירה ביום גשום או סתם להקדיש כמה שעות במהלך היום להסתובב.

טקסס היא ציון דרך במסע הזה שלי, עברתי כבר חצי מהדרך ועדין לא סיפרתי לכם על ארוחות הבופה שיש לארצות הברית להציע. אם הגעתם לארצות הברית ולא אכלתם ארוחה במסעדת בופה (אכול כפי יכולתך) זה כמו שתגיעו ליפו ולא תאכלו חומוס, כמו שתגיעו לירושלים ולא תלכו לשתות קפה בקדוש. 

ארוחות הבופה של ארצות הברית בשתי מילים: מוגזם וחובה. מדובר בארוחות שמזכירות ארוחות במלונות. משלמים בכניסה בין 10-19 דולר לאדם, מקבלים מגש וסכום ומתחילים להעמיס. נכון, בשביל מה לאכול כל כך הרבה? פשוט כי זו חוויה שעושים פעם אחת בחיים. מגיעים למקום רעבים ומתחילים לטעום הכל מהכל. המבחר העצום שיש למקומות האלה להציע הוא מטורף. בארוחות הבוקר תמצאו שניצלים ובארוחת הערב תמצאו פנקייק. מה הקשר לשניצל בבוקר ופנקייק בערב? ארצות הברית. זה בדיוק הקשר. כל כך אין קשר שרק פה זה הגיוני. חוויה תרבותית נפלאה. רק בבקשה, תקשיבו לגוף שלכם מתי להפסיק, אחרת לא תוכלו לזוז יום שלם.

אחרי שלא הצלחתי לזוז חצי יום, הגיע הזמן להמשיך הלאה לאוסטין. אוסטין יודעת להציע מה שכל עיר בירה בעולם מציעה. סיורים בפרלמנט, היסטוריה ענפה שהמפורסמת ביותר היא קרב אלמו שהתרחש במאה ה 19 בין רפובליקת מקסיקו לבין כוחות המורדים הטקסנים. הקרב התרחש במצבר אלמו שנמצא בסן אנטוניו (שגם בו ניתן לבקר בדרך לאוסטין).

באוסטין נמצאת הבריכה הטבעית מהיפות והגדולות בעולם Barton Springs Municipal Pool. במרכז העיר ניתן להיכנס לבריכה עצומה ממים טבעיים כחלק מנהר הקולרדו שבעיר. לבריכה מגיעים מתרחצים מקומיים לשחיית בוקר. הכניסה לבריכה היא בחינם. מזכירה קצת את הסחנה, אבל רק בחלקים הטובים של הסחנה.

בנוסף, בשעות הערב בסופי השבוע הרחוב הראשי של העיר (6th St) נסגר לתנועה והרחוב הופך למיני פסטיבל של מוזיקה ואלכוהול, הופעות חיות בברים המקומיים, הופעות רחוב ומסעדות רבות. מזכיר את ניו אורליס רק פחות מוצלח בעייני. אחרי לילה רווי אלכוהול הגיע הזמן להמשיך לדלאס. 

בדרך לעיר קיבלתי המלצה לעשות עצירה בKolache House Baking Company מאפייה צ'כית שנמצאת בדרכי ומוכרת בזכות kolach, מדובר במאפה צ'כי שמזכיר קצת מאפה שמרים שאנחנו מכירים במילויים מגוונים מאד. הבצק בעל מקרם עשיר וטעים להפליא.  למאפה מילויים שונים ומגוונים מקרם שוקולד ווניל, לטעמים מלוחים ומילויים של בשר. המאפה המקורי הינו צמחוני אך המהגרים הצ'כים שהיגרו לארצות הברית הוסיפו את הבשר למאפים. המקום פתוח 24 שעות, 7 ימים בשבוע והמקום מוקדש לשימור מסורת ארכות שנים של המאפה שמגיע ממזרח אירופה.

דלאס, אחת הערים שהפתיעו אותי מאד. שקט, הרבה שקט שורר בעיר הזו. אבל שקט במובן החיובי של המילה. עיר שמתנהלת בקצב קצת אחר, לאט יותר, רגוע יותר, פשוט כיף יותר. כשתיסעו ברחבי ארצות הברית ובפרט בטקסס תוכלו להבחין בחוות בקר ענקיות שמתפרשות על דונמים שלמים. תוכלו לראות את גידולי הבקר המקומיים, לא רפתות קטנות וצפופות כפי שקימות בישראל. מרבדי עשב ענקיים. התחושה היא שמדובר בחוות חופש, זאת אומרת שהפרות לא עוברות התעללות בחייהן. האם זה המצב? החלטתי שהגיע הזמן לבדוק את זה. התשובה לכך בהמשך הכתבה.

באחד הבקרים בדלאס החלטתי לנסוע לעיירת הבוקרים פורט וורת', עיירת בוקרים כמו בסרטים. חנויות עור, מגפי בוקרים, חוות בקר, ברים בסגנון המערב הפרוע ומסעדות בשר רבות.

החלטתי שהגיע הזמן לבקר במסעדת בשרים. אם כבר מסעדת בשרים את טקסס ואם כבר בטקסס אז בעיירת בוקרים. נעים מאד, הכירו את Cooper Old Time Pit Bar-B-Que. מדובר באחת ממסעדות הבשר הטובות ביותר שיש לטקסס להציע. מסעדה שמעשנת את הבשר שלה באופן מושלם. 

שנכנסים למסעדה בורחים את הבשרים. לאחר מכן, עוברים לעמדת התוספות ומשם לקופה. באמת שמדובר במסעדת הבשרים הטובה ביותר שאכלתי בחיי. מקום חובה לאכלני בשר שמגיעים לאזור.

אחרי ביקור במסעדה החלטתי שהגיע הזמן ללמוד ולהכיר את גידול הבקר במקום. את וויל פגשתי במקרה בסופר מרקט שוכנתי בדלאס. וויל שבעבודתו משווק גבינות, יין ונקניקים לרשת סופרמקרטים בטקסס, סיפר לי שכמעט לא קיימות "חוות חופש" בטקסס. החוות הענקיות שראיתי בדרכים הן חוות מעבר, הבקר חיי שם עד גיל שנתיים ואז מועבר לרפתות קטנות כפי שאנו מכירים בארץ. בנוסף למדתי מוויל שטקסס היא מדינה שיש בה כסף ולכן, רוב הבשר שמגדלים כאן הוא של בקר בניגוד למדינות אחרות ששם רוב הבשר שמגדלים הוא חזיר. גידול הבקר עולה הרבה כסף ביחס לגידול חזירים ולכן, נוכל להבחין בכלכלת המדינה גם דרך האוכל שניתן להשיג במקום.

למחרת קמתי ב 5 בבוקר ולפני נהיגה של 12 שעות לדנוור קולורדו. בדרך עצרתי לסלפי ב Cadillac Ranch, מייצג רכבים צבעוני על רקע המדבר החום. נסיעה שמרגישה כאילו אני נמצא בתוך סרט. 

שעות של נסיעה ללא שום יישוב. עד שהגעתי ליישוב, הוא היה נטוש, הרוס, מנופץ ושבור כולו. כל מה שרציתי זה רק להגיע כבר. נסיעה לא פשוטה ואף מומלץ לחלק אותה ליומיים. אני החלטתי לעשות את המאמץ ולעשות אותה ביום אחד. והנה, אחרי 12 שעות הגעתי לקולרדו והבאתי איתי סופת שלגים מטורפת. על הסופה והטיולים בקולורדו בפעם הבאה.